הכישורים הנדרשים מפרקליט המדינה 

בשפה עממית תיאור המשרה של פרקליט המדינה הוא "אדם העומד בראש ארגון מקצועי משפטי שתפקידו הוא אכיפת החוק, והוא מכיל כ-1300 אנשים". החלטת הממשלה מס' 1585 של הממשלה מיום 29.2.2004 מכילה הגדרת דרישות כישורים נדרשים מבעל המשרה והליך למינוי של פרקליט המדינה. על פי ההחלטה הכישורים הנדרשים מבעל המשרה הם:

1. כשירות להתמנות לשופט של בית המשפט העליון

2. בעל יושר אישי ואינטלקטואלי

3. בעל רמה מקצועית גבוהה ביותר ובקיאות בתחומי דיני העונשין ובתחומי המשפט החוקתי והמינהלי

4. בעל תכונות אישיות של מנהיגות משפטית

5. בעל יכולת ארגון של המערכת עליה הוא מופקד

ההחלטה קובעת את ההרכב של חברי ועדת האיתור של מועמדים למשרה ומנחה את הוועדה להציע מועמדים מתאימים לשר המשפטים.

 כדי שהוועדה תוכל לקבוע אם מועמד הוא בעל כישור מסוים שהוגדר לעיל חבריה צריכים להיות ברי סמכא בתחום הנדון. דא עקא, בוועדה שהוגדרה אין אף חבר שהוא בר סמכא לקבוע בצורה מקצועית אם מועמד הוא בעל יכולת של ארגון של מערכת ארגונית גדולה. כמו כן אין בוועדה אף חבר שיש לו ניסיון חיים בפסיכולוגיה המאפשר לו לקבוע בצורה מקצועית אם מועמד הוא בעל תכונות אישיות של מנהיגות משפטית. חברי הוועדה הם אנשים טובים בתחום עיסוקם אבל אינם מנוסים בהתרשמויות לגבי שתי הדרישות האחרונות ברשימת הכישורים הנדרשים, ובענין זה דעתם טובה כמו דעתו של כל אדם בר דעת. מכאן נובעת המסקנה שצריך להוסיף אל המלצת חברי הוועדה דעות נוספות (רצוי של ברי סמכא בתחומים הנדונים) כדי לבחור את המועמד המתאים ביותר. בכל מקרה תהיה זאת טעות לראות את המלצתה כסופית. התהליך של בחירת הפרקליט המכהן מר משה לדור היה פגום גם רעיונית וגם הוכח כפגום במבחן התוצאה: אדם שאינו מבין שלארגון ציבורי צריך להיות מבקר שיקבל גם תלונות מהציבור אינו מתאים במאה ה-21 לעמוד בראש ארגון ציבורי. תלונות הציבור הן לא רק שסתום לשחרור לחץ אצל הציבור (דבר חשוב מאוד) אלא גם כלי ניהולי בסיסי למנהל הארגון, המדווח לו על חולשות הארגון ומאפשר לו לתקן את הטעון תיקון.  

 במצב ענינים זה כדאי לתגבר את הוועדה באדם שהינו בר סמכא בנושא ניהול (אולי למשל נציג של האקדמיה משטח מדע המדינה והניהול הציבורי), וכן להיעזר בשירותיו של פסיכולוג מומחה כדי להתרשם על יכולות המנהיגות של המועמדים. גם לאחר כל זאת ההתרשמות של חברי הוועדה צריכה להיות רק בגדר המלצה לממשלה לבחור את המועמד המתאים ביותר, שכן אין לצפות שמועמד אחד יהיה הטוב ביותר בכל הכישורים הנדרשים, והחלטה על השקלול של תכונות אחת כנגד השניה היא כבר החלטה ציבורית חברתית ולא מקצועית (על כך ראה בפירוט יתר http://www.articles.co.il/article/161440"איך צריך לבחור פרקליט מדינה"). במדינה דמוקרטית החלטות של שקלול יחסי של חשיבות בנושאים ציבוריים חברתיים אמורים לעשות נציגי הציבור הנבחרים. הם נבחרים בדיוק לשם כך.

מתוך מכלול הנתונים שהוצגו כאן עולה המסקנה, כי הממשלה צריכה לדרוש מהוועדה להציג לה מועמדים שעברו דרישות סף בכל אחת מהדרישות שהועלו, ולאחר מכן הממשלה היא זאת שצריכה לעשות את השקלול המתאים בין התכונות לבחירת המועמד המתאים ביותר. חשוב לציין שהשקלול הוא גם תלוי זמן. אחרי תקופה ארוכה, שבה חשיבות הניהול של הארגון היתה במקום נמוך, הידרדר אימון הציבור בפרקליטות לרמה נמוכה והחשיבות היחסית של כישורי הניהול והמנהיגות גדולה יותר. לטווח הארוך יש לתגבר את הוועדה באנשים עם פרופיל מקצועי וניסיון חיים בניהול כדי האיכות הסינון של מועמדים תהיה טובה יותר.